פסק דין
בפני תביעה לתשלום פיצויים בסך 28,137 ₪ בטענה לנזק אשר נגרם לרכב התובעת עקב התקנה לקויה של מערכת הנעה בגז, אשר התקינה הנתבעת ברכב. במקור הוגשה התביעה גם נגד נתבעת 2, דלק מוטורס בע"מ, אולם בהסכמת התובעת נדחתה התביעה נגד נתבעת 2 ביום 1.5.11.
העובדות
התובעת הינה חברה העוסקת בהשכרת רכבים. הנתבעת הינה חברה העוסקת בהתקנת מערכות הנעה בגז ברכבים.
ביום 4.7.07 רכשה התובעת רכב מסוג פורד פוקוס, מ.ר. 44-841-63 (להלן: "הרכב"). הרכב נרכש במישרין מיבואן רכבי פורד, דלק מוטורס בע"מ (להלן: "דלק"). בסמוך לאחר רכישת הרכב, ביום 27.11.07, פנתה התובעת לנתבעת בבקשה להמיר את מערכת ההנעה ברכב למערכת הנעה בגז. בעקבות פניה זו שילמה התובעת לנתבעת סך של 7,250 ₪ והנתבעת התקינה ברכב מערכת הנעה בגז.
ביום 4.5.08 נתגלתה תקלה ברכב והוא הועבר לבדיקה במוסך. מספר בדיקות שנעשו לרכב העלו חשד לתקלה אשר מקורה הרכבת מערכת ההנעה בגז ברכב. ניסיונות לתיקונים חלקיים במנוע הרכב לא צלחו ולבסוף הוחלף מנוע הרכב ועימו גם מערכת ההנעה בגז. גם ניסיונות התובעת להשית את עלויות התיקון על דלק, במסגרת אחריותה הכוללת לרכב, לא צלחו. לנוכח טענות התובעת בדבר האחריות לנזקים, הוגשה תביעה זו.
טענות הצדדים והראיות
לטענת התובעת, כל הבדיקות שנעשו ברכב העלו שמקור התקלות התקנת מערכת ההנעה בגז. מערכת זו, כך טוענת התובעת, מביאה את מנוע הרכב לפעול בטמפרטורת בעירה גבוהה ומכאן הליקויים שנוצרו. מסיבה זו אף סירבה דלק לתקן את התקלות במסגרת האחריות, באשר איננה מכירה בנזקים אלו ככלולים באחריותה כיבואן הרכב.
בסופו של דבר השקיעה התובעת סך כולל של 9,366 ₪ לשם תיקון הרכב ולכך היא מוסיפה סך של 11,521 ₪ כביטוי להפסד הרווח שנגרם לה בעת השבתת הרכב ואת הסך ששילמה לנתבעת בעת ההתקנה. טוענת לפיכך התובעת שהנתבעת התרשלה בהתקנת מערכת ההנעה ברכב ועליה לשאת בנזקי התובעת ולהשיב לה את עלויות ההתקנה.
לטענת הנתבעת אין בסיס לתביעה.
ראשית, טוענת הנתבעת שאין קשר בין התקלה הנטענת למערכת ההנעה בגז. כך טוענת הנתבעת שמערכות דומות הותקנו ברכבים מאותו סוג, כולל של התובעת, בלא כל בעיה או תלונה.
שנית, טוענת הנתבעת שאפילו מקור התקלה מערכת ההנעה בגז, אין לייחס לה כל רשלנות או אחריות לנזקים. לטענת הנתבעת, הרכב עצמו נבדק על ידי הטכניון ביום 2.4.08, חודש לפני הדיווח אודות התקלה, ונמצא שההתקנה בוצעה בהתאם להוראות משרד התחבורה, אשר אישר התאמת כלי רכב מאותו סוג להתקנת מערכות הנעה בגז. כאשר מתברר שההתקנה בוצעה כראוי, לא ניתן להאשים את הנתבעת בתקלות. בהקשר זה מוסיפה הנתבעת וטוענת כי בכלל התברר שמקור התקלה ברשלנות התובעת אשר הסירה את המשמנת של מערכת ההנעה בגז ולא טפלה ברכב כדבעי והאחריות שניתנה לתובעת פקעה.
שלישית, טוענת הנתבעת כי סכומי התביעה מוגזמים ויש לייחס לתובעת אשם תורם באשר המשיכה להשתמש ברכב גם לאחר שנתגלתה התקלה.
התובעת לא הציגה חוות דעת מומחה מטעמה אך היות וחוות דעת כזו הוגשה על ידי דלק, חוות דעתו של המהנדס דוד נמרי (להלן: "המהנדס נמרי"), הצטרפה התובעת לאמור בחוות דעת זו. הנתבעת מצידה תמכה עמדתה בחוות דעתו של השמאי דני אפלבוים (להלן: "השמאי אפלבוים"). לבד מהמומחים העידו מטעם התובעת מר מאיר בינשטוק, מנהל מוסך התובעת, ומר עידן זוהר, מנהל התובעת. מטעם הנתבעת העיד מאיר יעקובוב, מנהל הנתבעת. עוד העיד שי שוורצמן, נציג דלק. בתום העדויות ניתנה לצדדים ארכה להגשת סיכומים בכתב.
דיון
"המוציא מחברו עליו הראיה" הינו כלל בסיסי בדין האזרחי, ובאופן רגיל מוטלים על התובע בתביעה אזרחית גם נטל השכנוע וגם נטל הבאת הראיות. נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, הייינו, מאזן ההסתברויות. נטל זה הוא קבוע בדרך כלל, ואינו עובר בין בעלי הדין במהלך המשפט. נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. ככל שמדובר בצד הנושא בנטל השכנוע, משמעות החובה היא שעליו להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל, ואילו ביחס ליריבו משמעה שעליו להביא ראיות שישמיטו את הבסיס מתחת לראיות שהובאו כנגדו. נטל זה הוא דינאמי, ועשוי לעבור מבעל דין אחד למשנהו. עקרונות יסוד אלו הם הם הבסיס להכרעה במחלוקות נשוא תובענה זו.
עצם קיומן של תקלות ברכב איננו שנוי במחלוקת ומעבר לתיאור התקלות בתצהירי התובעת, צירפה התובעת אסמכתאות לטיפול בתקלות. כך צורפה חשבונית מיום 21.5.08 עבור "כיוון שסתומים" ועימה חשבונית מיום 22.5.08 עבור "אטם ראש פוקוס מקורי" (נספח ד' לכתב התביעה). כך גם צורף מסמך "היסטוריה לרכב" המתאר שורת טיפולים שבוצעו ברכב בסוף יוני 2008 (נספח ה2 לכתב התביעה) והתייחסות ספציפית לפירוק מערכת ההנעה בגז ביולי 2008 (נספח ג' לכתב התביעה).
אף הערכות אנשי המקצוע אשר טפלו בתקלות אלו, לפיהן מקור התקלות התקנת מערכת ההנעה בגז, איננו במחלוקת. עדי התובעת אינם "מומחים" והתייחסותם בתצהיר לגורם לשורת התקלות איננה מבטאת אלא את אשר דווח לתובעת. מאידך, המהנדס נמרי הינו מומחה וחוות דעתו קובעת במפורש כי ניתוח התמונות וכלל המסמכים מביא למסקנה ברורה לפיה מקור התקלות במערכת ההנעה בגז (סע' 12 בחוות דעת המהנדס נמרי, נספח לכתב ההגנה של דלק).
בשלב זה ולנוכח ראיות אלו, עובר הנטל לנתבעת לסתור את הטענות ולבסס את טענתה לפיה בין התקלות למערכת ההנעה בגז "אין דבר וחצי דבר" (סע' 11 בכתב ההגנה).
לביסוס טיעוניה הציגה הנתבעת את חוות דעתו של השמאי אפלבוים. השמאי אפלבוים מציין בחוות דעתו כך (עמ' 6 בחוות הדעת):